פרשנות — בראשית כ״ג, א׳ – כ״ה, י״ח
פרשת חיי שרה נפתחת דווקא במותה של שרה. ז׳קו גרונוולד עוצר על אחד הפסוקים הרכים והמרגשים ביותר בספר בראשית: יצחק אוהב את רבקה, מביא אותה אל אוהל אמו — ומוצא בה נחמה על אובדנו.
ורבקה בא
מאת ז׳קו גרונוולד
« Hommelette pas née » — כך היה, מן הסתם, מניטו, הרב לאון אשכנזי, משתעשע בצרפתית במשחק מילים על חוה.
אבל כמעט מיד לאחר בריאתה כבר מודיע הכתוב:
״עַל־כֵּן יַעֲזָב־אִישׁ אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.״
המילה ״יעזב״ תמיד הטרידה אותי מעט.
האם לא הייתה יכולה התורה לבחור מילה חדה פחות כדי לבטא את קדימותו של הקשר הזוגי על פני הקשר שבין ילד להוריו?
משום כך, מה שמספרת לנו התורה על המפגש בין רבקה, השבה ממסופוטמיה, לבין יצחק — המפגש שעתיד לחתום את בריתם — נוגע כל כך ללב.
פרשת השבוע שלנו נקראת חיי שרה — ״חייה של שרה״ — כדי... לפתוח דווקא במותה.
והיא מביאה אותנו אל המילים האלה:
״וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת־רִבְקָה וַתְּהִי־לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ.״
(בראשית כ״ד, ס״ז)
יצחק אוהב את רבקה.
הכתוב טורח לומר זאת במפורש — ונעים כל כך לקרוא זאת.
דווקא האהבה שהוא רוחש לה מאפשרת לו להביא את אשתו אל אוהלה של אמו.
ולמצוא בה נחמה על אובדנו.
על... תחושת הנטישה שהותיר בו מותה.
יש בשורות האלה — מן היפות ומן המרגשות ביותר בתורה — מעין הבהרה:
זהו הדחף שהאיש והאישה, כשהם מאוחדים ואוהבים זה את זו, אמורים להעניק לתוכנית האלוהית.