תיירי אמויאל
אני יודע, הפתגם הצרפתי הזה נודף כולו ריח של צרפת העמוקה ושל השכל הישר הכפרי, ובכל זאת אני עומד, בחוצפה מסוימת, להחיל אותו על ישראל.
ולמה בעצם לא לבקר את המנהיג הכריזמטי של הימין הלאומי שלנו?
אחרי הכול, אני ציוני, די לאומני, ולכן ארשה לעצמי להביע את דעתי על חלק שלם ממדיניותו של נתניהו.
ראש הממשלה היוצא שלנו, הבלתי נשחק והבלתי ניתן להזזה, הוא אלוף בליגה משלו בתחום מדיניות החוץ. הוא מכיר טוב מכולם את נפתולי החיים הפוליטיים בוושינגטון, הוא הבין — כנראה לפני כולם — את הסכנה הקיצונית הטמונה במשטר האייתוללות, ערנותו בכל הנוגע להגנה האסטרטגית על המדינה אינה מוטלת בספק, תפיסתו את מאזן הכוחות האזורי נותרה רלוונטית למרות הכישלון הנורא של 7 באוקטובר, ועוצמת נאומיו נותרה ייחודית בתולדות ההנהגה הישראלית.
ובכל זאת, אני מבקש להכניס הסתייגות קטנה לתמונה המחמיאה למדי הזאת ולהציג בפניכם את הצליל הצורם שבה.
ישראל היא מדינה זעירה ובה מיעוט ערבי משמעותי, המהווה כ־20% מכלל האוכלוסייה. למעט כמה ערים מעורבות, האזרחים הערבים חיים ביישובים משלהם, בעיקר באזור הצפון — בגליל — ובנגב שבדרום.
צריך לומר זאת בצורה ברורה מאוד: נראה שהיישובים הערביים אינם נהנים מרמת השירות שלה אנו זוכים בערים היהודיות. ברמה האישית, אזרחי ישראל הערבים נהנים במידה רבה משוויון עם אזרחיה היהודים של המדינה, אך הדבר בוודאי אינו נכון לחלוטין בתחום ניהול הרשויות המקומיות. עניינים מעשיים כמו תחזוקת רשת הכבישים המקומית או פינוי האשפה נראים מוזנחים במידה רבה.
אבל החמור מכול הוא הזכות לביטחון, שאמורה להדאיג מאוד את מנהיגינו, שכן הפשיעה במגזר הערבי משתוללת ואינה מטופלת כראוי בידי המשטרה הארצית. ובכל זאת, למרות התרעות ממקורות שונים ולמרות האזהרות, שנים של קיפאון באו בעקבות שנים נוספות של קיפאון.
לכן הוגן לומר ש״שלטון נתניהו״ פשוט ״שכח״ לסייע לערים הערביות להדביק את קצב התפתחותה של המדינה בתחומים רבים, והפער הזה בולט עוד יותר ככל שהמדינה מתקדמת במהירות.
אבל אינני מתכוון לעצור כאן את הניתוח שלי, משום שיש דבר חמור עוד יותר.
בנימין נתניהו, שמוגדר בדרך כלל בידי העיתונות המערבית התקינה־פוליטית כקיצוני ימני, מוקע גם בידי השמאל הבורגני הישראלי. ובכל זאת, הוא מאפשר את קיומן של מפלגות ערביות שמצדיקות בגלוי את חמאס וקוראות באופן ברור ביותר להיעלמותה של המדינה שאליה הן אמורות להשתייך.
כבר שנים יושבות בכנסת מפלגות אנטי־ציוניות המזוהות עם האסלאמיזם הריאקציוני ביותר, מבלי ששרינו היהודים ה״עליונותניים״ המפורסמים יראו בכך בעיה.
כולם בישראל ידעו שביבי מאפשר ל״רשות הפלסטינית״ כביכול לשלם ביד רחבה לרוצחי יהודים בכסף שנסחט מן האירופים. אבל במהלך המפגשים בין הנשיא הרצוג החביב כל כך לבין ראשי המפלגות הערביות, יכולנו לשמוע את הנאצונים הללו יורקים על חללי 7 באוקטובר שלנו ללא שום רסן — כן, אותן מפלגות שיושבות לצדו של ביבי כבר שנים!!
אני מעדיף שלא להיכנס לנושא היחסים המפוקפקים בין ממשלותינו האחרונות לבין הגנגסטרים האסלאמיסטים של קטאר, משום שאני משוכנע שהנושא הזה עוד יעלה בקרוב על השולחן.
אבל אני טוען שראש הממשלה היוצא שלנו יכול היה, לפחות פעם אחת, להרים את עיניו מן הסוגיות הכבדות של המדיניות הבינלאומית כדי אולי לטפל בכמה נושאים פנימיים, שבסופו של דבר אינם שוליים כל כך.
ולבסוף:
זה נפלא להכיר אישית מחצית מחברי הקונגרס האמריקאי, אבל לפעמים כדאי גם להביט באבק המצטבר בתוך הבית שלך, ולכן:
לטאטא קודם בביתך.
תיירי אמויאל
חדרה, ישראל
Vous ne payez pas pour lire HaBayta. Vous pouvez choisir de soutenir son indépendance, sa liberté éditoriale et le débat qu’il fait vivre.
Soutenir HaBayta : https://www.habayta.org/subscribe


